אתמול נכחתי בהרצאה מעולה של טובי בן הרצל, ראש החוג לעיצוב ומדיה במכללת רופין, והיא סיפרה את הסיפור על הארי בק ומפת הרכבת התחתית בלונדון:

הרכבת התחתית של לונדון הייתה הראשונה מסוגה בעולם, ולכן היה צורך לשכנע את הציבור להשתמש בה. ב-1908 יצרו מפה טופוגרפית של הרכבת, במחשבה שהידע יפיג את החשש בקרב נוסעים חדשים. אלא שהמפה הייתה כל כך מסובכת להבנה (בכל זאת, מסלולים פתלתלים שנחפרו מתחת לאדמה), שהיא לא שיפרה את המצב. ב-1930 הגיע הארי בק ותכנן מפה טופולוגית (שלא מתחשבת במרחקים וזוויות, ורק מדגישה את ההצטלבויות בין האובייקטים השונים). זו הייתה אחת מהאינפוגרפיקות הראשונות בעולם ( = הצגה גרפית פשוטה של מידע, לקהל לא מקצועי) שבזכותה, עד היום, גם ילדים יכולים לנסוע לבד ברכבת.

טובי השתמשה בסיפור הזה כדי לומר הרבה דברים חשובים על עיצוב, ואותי זה לקח לעולם של תוכן ולמידה. מתי לפרט ומתי לפשט זו אחת השאלות החשובות ביותר בכתיבה לתוצרי למידה (קורסים, לומדות, סרטונים מקצועיים). התשובה לשאלה הזו תמיד נובעת ממה שאנחנו רוצים ללמד את המשתמשים, והיא כמובן משתנה מתוצר לתוצר. במקרה של הרכבת בלונדון, המטרה הייתה ללמד את מסלול הנסיעה ולא את הטופוגרפיה של הדרך – והצורה הפשוטה ביותר לעשות זאת הוכחה גם כנכונה.