בואו נדבר על אחידות בשפה ובמסר, באמצעות שני השירים החדשים של שתי לביאות הפופ של התעשייה המקומית.

1. 1. עם רפרנס למקצב הברזילאי של "הרכבת נוסעת" (צ'יקי צ'יקי צ'יקי טה) משנות ה-90, השיר "טיפה" של שירי מימון הוא מיקס של אז והיום – ולא רק מבחינה מוזיקלית. גם מבחינת השפה, משפטים כמו "כולך משחק אותה תם, וזה מוריד אותי טיפה" מופיעים בו לצד "אין לך שמץ" ו"כל הרגעים שעברנו, חולפים בי כמו סרט אילם", מה שמסגיר שלמרות העדכניות של מימון, היא בכל זאת שני עשורים שלמים מעל קירל והדור שלה, וכך היא כנראה גם מתבטאת. התוצאה היא חוסר אחידות בשפה – סלנג משולב ביטויים שהתיישנו ומשלב גבוה, שעלול להתפרש כחוסר אותנטיות. ומה לגבי המסר? קשה להבין האם שירי פגועה ומיוסרת, או דווקא עברה הלאה, מפני שהשיר שמתחיל עם "מעבירה לילות עם נוטלה" ו"שברת את הלב, עשית כואב" ממשיך אל "חושב אני גמורה במיטה, עפת מלא".
      אז בלי דיון באיכות השיר ורמת הפאן שלו – הוא מקבל רק ת' וחצי (מתוך 5) במדד התוכן שלי.

1. אצל קירל המצב קצת אחר: שום דבר לא "חולף בה", אלא, "אצלי הכל נוסע", כמו שהיא אומרת, וגם שאר הביטויים לאורך השיר מייצרים אחידות בסגנון ובמשלב. מבחינת המסר, אפשר לטעות ולחשוב ש"אני כולי בלינג בלינג" ו"כסף זה לא הכל" מייצרים סתירה פנימית, אך למעשה מדובר במסר אחיד ומורכב: יש לי כסף, וזה לא הכל. כי "אם תשים הכל בצד, תראה אנל'א לבד, הלב שלי מלא ביהלומים". וכשהלב במקום הנכון, הכל טוב. אז על האחידות ועל הלב – קבלי 4 ת' במדד התוכן!

ואם אתם כותבים תוכן מכל סוג, תתחילו לתרגל אחידות בשפה ובמסר על תכנים שמציפים לנו את המרחב. מבטיחה שהמסרים שלכם ישתפרו פלאים.