מכירים את זה שלקוחות מבקשים טקסט קצר ומסוגנן בנימה ישירה עם פתיחה אישית שפונה באופן מרומז אך תקיף לקהל היעד? אז בואו נעשה להם ולעצמנו סדר.

הנה שלושה אלמנטים של תוכן, שאם נכיר ונבחין ביניהם, כבר עשינו חצי מעבודת הדיוק במסר:

1. סגנון (זהות) – הסגנון שואל באיזה עולם אנחנו פועלים (מקצועי, ערכי, פוליטי…) וגם מי אנחנו בתוך העולם הזה. משלב גבוה או נמוך, מילים נוקבות או מלטפות, תיאורים ארוכים מול הסברים לקוניים, אלה הן מעט מהבחירות שקשורות בסגנון הכתיבה שלנו.

2. פנייה ("מי אמר למי ובאיזה הקשר?") – האופן שבו הטקסט מתייחס (או לא) לקוראים שלו. היא יכולה להיות ישירה או עקיפה, ספציפית או גנרית, ויכולה גם לכלול את הפונה בעצמו/ה.

3. נימה ("כשאת אומרת לא למה את מתכוונת") – הרוח המתלווה לטקסט, הסאבטקסט, או האופן שבו אנחנו מתכוונים שהטקסט ייקרא (ספוילר: היא התכוונה ל"לא").

שימו לב, למשל, שיש הבדל בין פנייה ישירה לנימה אישית. "שלום לך, נוסעת יקרה!" הוא משפט ישיר ולא אישי כלל. ולמה זה בכלל צריך לעניין אותנו? כי הרבה פעמים אנחנו מנסים לכתוב אישי ויוצא לנו ישיר, בוחרים מילים שלא מתיישבות עם המסר שלנו, או לא מבינים למה לא הובנו כראוי, ואז כדאי לנו מאוד לחזור לטקסט ולהאיר עליו בפנ"ס (פנייה, נימה, סגנון).