בוקר אחד פוטין קמה, פשטה את הפיג'מה, והורתה להפציץ את קייב. כנראה שזה היה הזמן הזה בחודש, אין לי הסבר אחר. או שבמשך יותר מדי זמן, מישהו נתן לה להאמין שמותר לה הכל. הטעות הייתה, שבכלל אפשרנו לה לקחת על עצמה תפקיד מרכזי כזה, ברמה הלאומית. שהיא לא נשארה בתחום המוניציפאלי.
אה, זה לא היה בדיוק ככה. היא לא החליטה בוקר אחד אלא תכננה במשך כמה שנים, והיא פעלה ברציונליות מוחלטת, מתוך אידיאולוגיה שמכתיבה אסטרטגיה רשמית. איזה מזל.
***
מאז ומתמיד, מנהיגים בעמדות כוח מציגים מודלים גבריים של מנהיגות. כשהם חוצים את הקו לעבר כוחנות הרסנית, התירוצים "נשיים" להפליא: הגנה על המולדת, על "מאמא רוסיה", נשים וילדים קודמים.
מה שמדהים הוא שאנחנו מקבלים את זה. הרבה יותר, כנראה, ממה שהיינו מקבלים מנהיגה עם שיגעון גדלות. דמיינו איך היו מגיבים בעולם למנהיגה דיקטטורית. נתחיל בזה שכל הטוקבקים עליה היו קשורים במגדר שלה, ונמשיך לתרחיש ההגיוני שבו היא בכלל לא הייתה מספיקה לשלוט די זמן כדי להתבסס. ארצות הברית, או מישהו אחר, היה דואג להוריד אותה הרבה קודם. כי, נו באמת, איך אפשר לתת לאישה אחת מטורפת להכתיב פה מציאות? מה, זו בדיחה?
לציין את יום האישה הבינלאומי זה להבין ש-99 אחוזים ממה שמתרחש כרגע ב"כפר הגלובלי" הוא גברי. הבעיות, המלחמות, היוזמות והפתרונות, האכזריות וגם הסיוע. ב-2022, מעטים השולחנות שדנים באוקרינה-רוסיה וסביבם יושבות נשים (כך גם במדינה קטנה במזרח התיכון עם בעיות משלה). אמנם, העולם הוא לא מה שהיה – יש נשים מובילות בכל תחום, יש מנהיגות בעולם, והן מוצלחות יותר או פחות. ועדיין, הן משחקות במשחק גברי במהותו.
אין שום ערובה לכך ששוויון יביא סוף לצרות של העולם. אבל, כמו דמוקרטיה, זה יהיה הרע במיעוטו. כי גם אם כל הגברים הטובים והחכמים בעולם יתאחדו, הם לא יביאו (ביולוגית, תרבותית, סטטיסטית!) אל השולחן, את מה שיביאו עוד ועוד נשים טובות וחכמות.
ביום האישה חשוב לדבר על משפיעניות, מדעניות, פוליטיקאיות ואמניות (לצד משפיענים, מדענים, פוליטיקאים ואמנים). בכל זאת, אנחנו מנסים לגדל פה דור. אבל אם יש משהו שהמצב היום חושף (מעבר לעובדה שהליברליזם בעולם שברירי יותר ממה שאנחנו אוהבים לחשוב) הוא שאת סדר היום העולמי עדיין מכתיבים גברים. ואף פאנל של מתכנתות מחוננות או במאיות קולנוע מדופלמות, לצערנו, לא משנה את זה.
ביום הזה מותר לנו לחגוג את השינוי שכבר כאן – יותר שוויון בחינוך, במקומות העבודה, בחקיקה. בו בזמן, אסור לנתק את ההקשר הרחב, סדר היום העולמי. אנחנו צריכות וצריכים להביט במציאות ולשאול בכל מקום: איך אפשר לחגוג את עידן השוויון, כשגברים עדיין קובעים חיים ומוות של נשים, גברים וילדים?
