לפני שנהייתי עצמאית, עבדתי בצוות פיתוח למידה של חברת ייעוץ ארגוני.

אני יכולה לומר לכם – אין חוברת הדרכה ל-איך לחגוג את החג האחרון של 2023.

אני מניחה שהמסרים שתפגשו (בחוץ וגם בראש, אגב) ינועו בין "חובה להפיץ אור" לבין "אסור לשמוח עד הסוף בלעדיהם", אז החלטתי להציע את זה שבאמצע.

כל נר השנה כנראה ירגיש לגמרי אחרת. תהיה הדלקה משפחתית חסרה שתצבוט בלב, והדלקה בין חברים שתהיה כמו אוויר לנשימה; לרגע אחד תזרמו על בדיחות שחורות ורגע אחר כך כבר תטפס המועקה. הסופגניות יהיו הדבר הכי טעים שטעמתם, או סתם סוכר על סוכר, או גם וגם. החג יהיה, גם, שמח.

אבל בכל הבתים ידליקו נרות צהובים וכתומים, וישירו שירים על ניצחון בעברית, ויתפללו לניסים (גם אלה הפרטיים, כי הם חשובים לא פחות) ויזכרו שאור וחושך לעולם לא באמת נפרדים, לא עד הסוף.

שיהיה חג גם שמח, וזה בסדר.