בהרבה מקצועות של העולם החדש יש שילוב בין עבודה, איזושהי פעילות מקצועית שדורשת ידע תאורטי ופרקטי לצד תרגול (=ניסיון), ובין אמנות, פעילות אנושית יצירתית שיש לה ערך אסתטי או חווייתי. עיצוב מוצר, הנדסת ערים, צילום אירועים, עיתונות, שידור והנחייה, בישול וקונדיטוריה וגם כתיבת תוכן – כל אלה נמצאים על הרצף שבין מלאכה ליצירה, לא מובהקים לשום צד.
בעולם הכתיבה, בנשיקה שבין כתיבה מקצועית לכתיבה יצירתית, נמצאים הדימויים והמילים שמייצרות רגש. בשני המקרים, הם הכלים שלנו לכתוב בצורה חדשה על תחושות או רעיונות ישנים (וכל הרעיונות ישנים).
דימוי מבוסס על היכולת להפוך את המוכר (הרעיון) לחדש, באמצעות הזרה. כך למשל, במקום לכתוב "אני אוהב אותך מאוד מאוד", כתבו "אני אוהב אותך עד הירח וחזרה". כך נוצרה הזרה של המונח אהבה השחוק למידה של מרחק, ונוצר דימוי חדש שהכריח אותנו לדמיין את אותה אהבה ייחודית – לפחות לזמן מה, עד שגם היא הלכה ונשחקה משימוש יתר, ונדרשה לה הזרה חדשה.
ומהן המילים שמייצרות רגש? חשבו על ההבדל בין עייפות לתשישות. אהבה ותשוקה. לחץ וסטרס. הראשונה בכל צמד מילים נאמרת עשרות פעמים ביום, בלי מחשבה, נזרקת לאוויר באופן לא רצוני. זו הסיבה שהיא פחות אפקטיבית בהעברת מסר דרך הרגש. אפילו מילים שטעונות בקונוטציות רגשיות עד לאינסוף, כמו "הסתה" או "שואה", מעצם השימוש בהן לעייפה כבר מייצרות פחות תנועה רגשית ממילים "רעננות" יותר, כמו "שידול" ו"טבח".
אז האם למילים שחוקות אין מקום בכתיבה שלנו? כמובן שלא (לחלק מהביטויים השחוקים יש אפילו יתרונות, וזה לפעם אחרת), אבל בחירת מילים נכונה יכולה להיות משמעותית מאוד בייצור הרגש הרצוי אצל הקוראים/ות, ולהפוך טקסט טוב לטקסט אפקטיבי.
