בטח יש לכם איזה חבר עור דין או חברה רופאה (הם בטח יהודים, ואם הייתי אמא שלכם הייתי אומרת שעד היום לא הבנתי למה אתם לא ביחד) – כמה פעמים יצא לכם לשאול אותם שאלות שהייתם יכולים בקלות לשאול את גוגל? אז לא, זה לא פאדיחות. יש סיבה לכך שאתם מציקים להם, ושכולנו אנחנו עדיין מבקשים את הידע שלנו מאנשי מקצוע.

פשוט, כשאנחנו באים למומחה אנחנו מצפים לקבל יותר מרק ידע. מה שאנחנו מחפשים הוא פרספקטיבה, סמכות, הסבר, תמיכה, דעה. כן, אנחנו רוצים שבעל המקצוע שבחרנו בין היתר בזכות האובייקטיביות שלו, ממש יחווה את דעתו, בשביל זה אנחנו מגיעים אליו.

ואז אנחנו ניגשים לכתוב תוכן מקצועי בעצמנו – ושוכחים את זה. מתוך ניסיון לשכנע במקצועיות שלנו, אנחנו נותנים יותר מדי ידע ופחות מדי מהדבר הזה; המכלול ההוליסטי שהופך אותנו למקצועיים באמת במה שאנחנו עושים. אנחנו כותבים את מה שמיליון אנשים כבר כתבו לפנינו ויכתבו אחרינו, במקום את מה שרק אנחנו בייחודנו יכולנו לכתוב.

האמת היא שלנימה אישית יש מקום בתוכן מקצועי (הכל שאלה של מינונים), ושאם נביא את עצמנו בנוסף לידע שלנו, זה לא רק יבדיל אותנו מאחרים, זו אשכרה תהיה הסיבה שאנשים ימשיכו לבקש את התוכן שלנו. כי דברים שכותבים מכאן, לא כותבים משם (כלומר, מראש פסגת הגוגל).