אנחנו נוטים לחשוב שעניין הוא תכונה או מאפיין של התחום עליו אנחנו כותבים: "על מה המאמר? אה, מעניין"/"על זה אתה צריך לכתוב? איזה סיוט". אלא שכקוראים, הרבה פעמים העניין שלנו בטקסט לא נובע מהנושא שלו, או לפחות לא רק ממנו (זה נכון שאם אתם פריקים של מכוניות, מאמר ארכאי ומשמים על ה-4 גלגלי הממונע הראשון, יהיה עבורכם נסבל יותר מעבורי. אבל בואו לא נסתפק ב"נסבל", טוב?).

אם יש כאן עורכי דין או חשבונאים, רק דמיינו לעצכם שמי שכותב את כל מה שאתם צריכים לקרוא, היה אשכרה חושב על העניין שתמצאו בטקסט שלו. מסדר לכם את השורות התחתונות, שם לב להגשה. נשמע מהפכני, אני יודעת. הרי בחרתם דיני משפחה כי זה מעניין, אז למה כל המאמרים כל-כך, כאילו, לא?

בואו ניגש לעניין: מאיפה מביאים את העניין אל הטקסט?

• מהסיפור. סיפורים הם בסופו של דבר הסיבה שבגללה אנחנו מקשיבים לאנשים שמדברים אלינו, וכמובן שגם קוראים טקטסים.
• מהסגנון. כי אם תכתבו לי על המכונית הראשונה כמו שכותבים על לייפסטייל… יש על מה לדבר.
• מהפנייה. ההתייחסות אל הקוראים בגוף הטקסט (רבים, יחיד, עקיף, ישיר, מגדר) שמתחילה בחשיבה על העניין שהם ימצאו בו.

-מהנימה. אם יש לכם דעה על מה שאתם כותבים, ותגידו לי אותה (בצורה מידתית ותואמת לקונטקסט ולקהל היעד) אז אולי תשכנעו אותי להתעניין במכוניות בכל זאת, או לפחות להבין למה זה כל-כך מעניין אתכם.

אז תהיו דמוקרטיים, ותנו הזדמנות לכל נושא להיות מעניין! חוסר העניין הוא אשליה.😎